אנחנו לא נפסיק לשיר…

עוד ערב זמר יצא לדרך במועדון הזהב, בהצלחה רבה.

בזכות חבורה “מטורפת” של נגנים שלא חסכו עד השעות הקטנות של הלילה לנגן להנאתם ולהתאמן לקראת האירוע.

בזכות סולנים וסולניות שטרחו להגיע בשעות לא שגרתיות כדי למצוא את הטון המדויק שיתאים לשירה ולנגינה.

בזכות צוות ארגוני שדאג לפרסום, לליהוק, לכיבוד ולעידוד.

ובזכות הקהל הרב ששיתף פעולה ושוב נתן להבין שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

הערב הוקדש לשירי אהבה מכל הזמנים החל ממלכות החרמון ועץ הרימון וכלה באהבה בת עשרים בדרך לגימנסיה. בין הברושים פגשנו בערב את רותי, סיגל, לילך ונעמה. דיברנו אליהן בפרחים וכשהגענו בלילה לחוף אכזיב ניגנו סרנדה וביקשנו סליחה. זאת לא הייתה  אהבת פועלי הבניין ולא שיר אהבה ישן. זו הייתה ממש נחמה ממה שקרה ליל אמש בדרך לתבור, בפרדס ליד השוקת. בקיצור- אחלה עולם!

החזרזיר בספרו של א.א. מילן שואל את פו הדב: “איך אתה מאיית אהבה? ” ופו הדב עונה לו: “אני לא מאיית את זה, אני מרגיש את זה…”

תודה לזמרים ולזמרות שנתנו לנו להרגיש מה זאת אהבה.

תודה לנגנים המוכשרים: דרור סנדלון, חני אקסלרוד, שמוליק גרציאני, אריה זוהר, גיא סבן שידעו לאלתר ולהוביל את השירה ללא לאות בכישרון ובחן רב.

תודה למי שהוביל וניצח על כל התזמורת המופלאה הזאת, המוסיקאי שי וילוז’ני.

תודה לאורית שגב המנהלת הארגונית ולסימונה בלסון ויונה קליגווסר על העזרה בכיבוד ובעריכת השולחנות.

תודה לאילן ספיר המלווה המסור והחייכן על הפעלת המערכת האור קולית.

תודה לוועד מועדון הזהב נותני החסות וההשראה.

ואחרונים חביבים, תודה לכם חברים וחברות שהשתתפתם בערב הזה. אוהבים אתכם !

ניפגש באביב בערב הזמר הבא.

רשמה: עליזה כ”ץ,

ועד מועדון הזהב והצוות המארגן.